אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ פֹּה,
אָמְנָם טַסְתִּי לְבַדִּי,
אֲבָל אַתְּ פֹּה.
וּבְקָרוֹב נִצְחַק עַל הַכֹּל,
וְלֹא עוֹד נִזְכֹּר יָמִים קוֹדְרִים, כְּשֶׁהַזֵּעָה שָׁטְפָה אוֹתָנוּ וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהִנָּפֵשׁ מִמֶּנָּה בְּחִיּוּךְ שֶׁל קֶסֶם.
בְּיָמִים שֶׁשְּׁקִיעָה צִבְעוֹנִית עוֹצֶרֶת אֶת נְשִׁימָתִי, וּפוֹרֶשֶׂת חִיּוּךְ עַל פָּנַי,
אֲנִי מֵבִין שֶׁכַּמָּה מַלְאָכִים נֶחְמָדִים עָשׂוּ לִי לַיְק עַל הַיּוֹם שֶׁחָלַף.
לְמַדָּפִים אֵינְסוֹפִיִּים, הוֹסַפְתִּי אֶת חֶלְקִי,
מִלּוֹתַי כְּרוּכוֹת וּמְיֻשָּׁרוֹת,
תּוֹפְסוֹת מָקוֹם שֶׁל מַמָּשׁ בַּמֶּרְחָב.
הַאִם לָנֶצַח הֵן תַּמְשֵׁכְנָה לְהַדְהֵד?
לְהוֹתִיר רִגּוּשׁ בְּסוּבְּיֵקְט עֲתִידִי, חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו?
חֵץ שֻׁחְרַר מִמֵּיתָר יָחִיד בְּמִינוֹ,
לוּ יִפְגַּע בְּךָ, אֶת נַפְשִׁי תִּפְגֹּשׁ.
בְּאַהֲבָה.
בְּמַסַּע אֶל אֹשֶׁר,
רְמָזִים וּשְׁגִיאוֹת,
עֵצוֹת אֲחִיתֹפֶל מֻגָּשׁוֹת בִּנְדִיבוּת.
יֵאוּשׁ כּוֹבֵשׁ כָּל צֹמֶת,
בּוֹלְעָנִים כּוֹפִים עֲצִירָה.
בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת עָצַמְתִּי כָּל חָזוֹן,
נְשָׁמָה לוֹחֶשֶׁת יָמִינָה פְּנֵה,
אֶת קוֹלָהּ שָׁמַעְתִּי, בְּחִיּוּךְ מְסֻפָּק.
בין קודש לנפש: פסיכולוגיה, יהדות, ומה שביניהם 