דמעות | בין קודש לנפש: פסיכולוגיה, יהדות, ומה שביניהם

כְּמוֹ שֶׁכֻּלְּכֶם יוֹדְעִים, הֲרֵי שִׁדּוּכִים זֶה מֵהַדְּבָרִים הַקַּלִּים,

אַתָּה פָּשׁוּט מַגִּיעַ לַגִּיל, וְזֶה כָּל הַתַּרְגִּיל,

מִן הִתְפַּתְּחוּת כָּזוֹ שֶׁבָּאָה עִם הַזְּמַן, מֵעַצְמָהּ הִיא בָּאָה, לֹא צָרִיךְ מְזֻמָּן,

בְּלִי תֹּאַר בְּלִי הַכְשָׁרָה, פָּשׁוּט לְהִוָּלֵד לַמִּשְׁפָּחָה הַנְּכוֹנָה,

אִם אַתְּ בַּת 19 וְאַתָּה בֵּן 21, בְּיוֹם בָּהִיר אַתֶּם לְפֶתַע מַתְחִילִים לִשְׁמֹעַ,

לֹא,

לֹא קוֹלוֹת וְהַזָּיוֹת, אֶלָּא שְׁמִיעָה שֶׁל הַצָּעוֹת,

אַתָּה קוֹנֵה מִשְׁקַף חָדָשׁ, מֵהַכּוֹבַע מַתְחִיל לְהַבְרִישׁ אֶת הָאָבָק, וּבְאֹפֶן כֹּה מְדֻיָּק, אֶת הַ"בַּת קוֹל" שׁוֹמֵעַ מִבְּלִי לִפְסֹעַ עַל חֶבֶל דַּק. אַתְּ פּוֹסַעַת בְּקֹשִׁי עַל עֲקֵבִים נְמוּכִים, וּבַבַּיִת מַתְחִילִים לְהִשָּׁמַע בָּעֶרֶב לַחֲשׁוּשִׁים, הַלֵּב מָלֵא בְּרִגּוּשִׁים, לַלּוֹבִּי שֶׁל רַמֲדָה מַגִּיעָה לִפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים.

פִּתְאוֹם כָּל עֶרֶב אוֹ אֲפִלּוּ בְּשִׁעוּר כְּלָלִי, יֵשׁ טֶלֶפוֹן מֵהַבַּיִת לְנַפְתָּלִי,

וְהַמַּבָּט מְהֻרְהָר, וְהַלַּחַץ גָּבַר, וְהִנֵּה בִּשְׁבוּעַיִם עוֹד חֲתַן נוֹסַף לְמַאֲגַר,

וּמֵהַצַּד הָאַחֵר, גַּם כֵּן מִתְבָּרֵר, הֵם מְעֻנְיָנִים לְהִתְקַדֵּם, הַכֹּל קוֹרֶה כְּמוֹ בְּמַטֵּה קֶסֶם.

אַיייי בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵיזוֹ שִׂמְחָה, עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הָרִמּוֹן, חֻפָּה נִצֶּבֶת בְּאוּלַמֵּי פָּבִילְיוֹן, מַלְמָלוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים, וּפְרַאק חֲתָנִים,

שְׁעוֹן זָהָב מֵאִילָן פֶּרְל, וּבְשַׁ"ס חֲתָנִים הֶחָתָן דְּנַן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו מְעַלְעֵל.

בָּרִקּוּדִים רוֹאִים אוֹתוֹ, רִקּוּדָיו מַסְגִּירִים אֶת זֶהוּתוֹ,

לְשֵׁם שָׁמַיִם הוּא מַזִּיעַ, וּבְמַאֲמָץ עִלָּאִי תָּמִיד מַגִּיעַ,

עוֹד מְצַפֶּה לוֹ לַיְלָה מַר, שֶׁל מִשְׁמָר, בְּטַעַם מוּזָר, שֶׁל הַבַּרְוָזוֹן הַמְּכֹעָר,

אֶל הַכֹּתֶל יִצְעַד בָּאֲפֵלָה, אֲפִלּוּ מִשַּׁעַר שְׁכֶם, מִבְּלִי שֶׁיָּשִׂים לֵב לְסַכָּנָה,

מִשָּׁם לְקֶבֶר רָחֵל הַמְהֻלָּלָה, שֶׁגַּם הִיא כִּמְעַט מֵתָה מִצַּעַר, כְּשֶׁיָּשְׁבָה בּוֹדְדָה.

וְגַם הוּא שׁוֹמֵעַ, אוֹהוֹוֹוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ,

קוֹלוֹת שֶׁל נְחָשִׁים בַּבָּר בֵּין בַּקְבּוּקִים,

נְאוּמִים שֶׁל חֲכָמִים, בְּאֶמְצַע הָרִקּוּדִים,

וְהַלֵּב מַקְלִיט אֶת הַנֶּאֱמָר, הַלֵּב חֲמַרְמַר, וּבְאוֹפוֹ מוּזָר הוּא חוֹזֵר עַל כָּל הַמְּדֻבָּר, בְּטוֹן רָם וְאַכְזָר,

"בְּקָרוֹב אֶצְלְךָ", אָמֵןןן נוּ תַּעֲנֶה אָמֵן, אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן? שׁוֹאֵל אַבְרֵךְ מִתְחַנְחֵן,

וּבַשּׁוּק הָעַרְבִי וּבַדֶּרֶךְ לְבֵית לֶחֶם וְגַם סְתָם בַּלַּיְלָה, בְּשָׁעוֹת שֶׁל הֶלֶם,

בִּטְרַנְס אוֹ בְּרַאפּ קִצְבִי, בְּרְגֶיּי אוֹ בְּסִגְנוֹן חֲסִידִי,

מִתְנַגְּנִים הַקּוֹלוֹת, הַמַּפְחִידִים וְהַמְּיָאֲשִׁים, כְּמוֹ לְחָשִׁים, שֶׁל מַרְקִידֵי נְחָשִׁים, כְּאִלּוּ הַחֶדֶר מָלֵא בַּאֲנָשִׁים, מֵהֶם צוֹעֲקִים וּמֵהֶם לוֹחֲשִׁים,

מָה הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ? וּמָה עִם הַהִיא שֶׁהִצַּעְתִּי לְךָ? מָה יֵצֵא מֵהַחַיִּים שֶׁלְּךָ? אַתָּה לֹא מְרַחֵם עַל הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?

תַּפְסִיק לִהְיוֹת בַּרְרָן, אַתָּה לֹא רוֹצֶה גַּם לִהְיוֹת חָתָן? אֵיךְ לֹא חָטְפוּ אוֹתָךְ, אוֹ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת מַלְכַּת שְׁבָא?

אַתָּה בִּכְלָל רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן? פְּרוּ וּרְבוּ, חַיָּבִים לְהִתְרַצֵּן, קַח אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִם, אֲנִי אַכְנִיס אוֹתְךָ לְרֶבּ חַיִּים, אוֹ לַמְּקֻבָּל הַהוּא בִּירוּשָׁלַיִם, מִצִּדִּי נֵלֵךְ אֲפִלּוּ פַּעֲמַיִם, רַק שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ לַשּׁוּלַיִם, אוֹי מַמָּשׁ רַחֲמֵי שָׁמַיִם, נוּ דַּי כְּבָר, אוּלַי תִּקְפֹּץ לַמַּיִם?

תִּשְׁמַע, מָה אֲנִי אַגִּיד לְךָ, אוֹמְרִים רַוָּקִים לִפְעָמִים יוֹרְדִים מֵהַפַּסִּים, נִהְיִים מֻזְנָחִים כְּאִלּוּ, וּשְׁטוּיוֹת מְשׂוֹחֲחִים,

אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אַל תִּתְיָאֵשׁ, פָּשׁוּט תִּתְעַקֵּשׁ, תְּקַבֵּל הַחְלָטָה וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ, תִּשְׁמַע לִי חִתַּנְתִּי כְּבָר שֵׁשׁ, וְיֵשׁ בַּתּוֹר עוֹד חָמֵשׁ.

בִּשְׁתִיקָה גְּדוֹלָה, רוּחוֹ סָעֲרָה וְהִתְבַּלְבְּלָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ אֶת זְמַן הַגְּאֻלָּה,

בִּידֵי אָדָם אוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה בִּכְלָל, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן תַּחַת הַשָּׁמַיִם,

וְאֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת, מִתּוֹךְ מֵאוֹת כֹּה רַבּוֹת, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מִתְקַדֵּם, אֵין תְּשׁוּבוֹת, לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת, אֵין מַעֲנֶה לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַמְּעֻנֵּה.

בַּחֲלַל הַפָּנוּי טוֹב לִשְׁתֹּק, בָּרַוָּקוּת אֵין טַעַם מָתוֹק, כְּשֶׁהַלֵּב בַּקֶּבֶר עָמֹק, וְהַנֶּפֶשׁ מֻסְתֶּרֶת וְאֶת עַצְמָהּ מֵעֲדִיפָה לַחֲנֹק,

גּוֹרָל, אוֹ חֹסֶר מַזַּל, כָּךְ אוֹ כָּךְ הַזְּמַן אָזַל, תְּחוּשָׁה שֶׁל הַחְמָצָה לָאִישִׁיּוּת מַרְבִּיצָה,

אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ, מִי יִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי זַעְמוֹ? וּמִי יַצִּיל אוֹתוֹ מֵעַצְמוֹ? אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם אָמַר רַבֵּנוּ, וְנִסִּים מִתְרַחֲשִׁים מַמָּשׁ לְעֵינֵינוּ,

בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, אֲנִי צוֹעֵק בְּאָזְנַי כֻּלָּם, כֵּן גַּם בִּשְׁבִיל הַבַּרְוָזוֹן הַמְּכֹעָר,

הוֹלֵךְ בְּדַרְכִּי, בָּעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילִי, לִבְרֹר וְלִבְחֹר, גַּם בְּמַצָּב שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר,

נִסִּים אָמְנָם קוֹרִים, כְּמוֹ בִּפְקָק בֵּין רְכָבִים צְפוּפִים, וְנֶהָגִים מֵעֲצַבִּים שִׁכּוֹרִים,

תָּמִיד אוֹתָהּ אַשְׁלָיָה, שֶׁבְּנָתִיב הַשֵּׁנִי כֻּלָּם מִתְקַדְּמִים, מַבִּיטִים עָלֶיךָ בְּרַחֲמִים,

תָּמִים תִּהְיֶה, מִי יוֹדֵעַ מָה יִהְיֶה,

בַּמֻּפְלָא אַל תִּדְרֹשׁ, אַל תִּתֶּן לֶאֱכֹל לְךָ אֶת הָרֹאשׁ,

גַּם אִם אַתָּה מְאַחֵר כְּמוֹ מַלְקוֹשׁ, מִי יָכוֹל לְהַשְׁווֹת בֵּין יַיִן יָשָׁן לִסְתָּם תִּירוֹשׁ,

בְּמַבָּט לְאָחוֹר, אֶל תּוֹךְ הַשְּׁחוֹר, בְּמַבָּט לֶעָתִיד, נִסְתָּר כְּמוֹ תָּמִיד,

אֶת הַהֹוֶה יֵשׁ לִחְיוֹת, אֶת הָרֶגַע לְמַלֹּאות, בְּחֲוָיוֹת וּבְמִשְׁאָלוֹת, הַזְּרָעִים בֵּינְתַיִם הוֹפְכִים לְאִילָנוֹת,

כְּמוֹ שֶׁכֻּלְּכֶם יוֹדְעִים, הֲרֵי שִׁדּוּכִים זֶה מֵהַדְּבָרִים הַקַּלִּים, הֲכִי קַלִּים,

מֵעָלֶיךָ שׁוֹצְפִים גַּלִּים, בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לְחוֹף מִבְטָחִים.

[סוף אלטרנטיבי למחפשים סוף טוב:

אֲזַמְּרָה בְּעוֹדִי, בְּכָל מְאֹדִי, אֶת לִבִּי אָכִין לְבַדִּי, וְאַתָּה מְעוֹדְדִי, לִפְעָמִים מוּטָב לְחַכּוֹת, לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת, לַהֵיכָל הַפְּרָטִי, לַמִּקְדָּשׁ הָאִישִׁי, כְּשֶׁתִּהְיִי אִתִּי, וְתִקְרְאִי לִי אִישִׁי, בְּעָצְמָה שֶׁל שָׁנִים רַבּוֹת, יָאִירוּ הַמְּאוֹרוֹת, וּכְמוֹ בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה כְּשֶׁנִּצְעַד לַחֻפָּה, הַדֶּרֶךְ תִּהְיֶה סְלוּלָה, יְשָׁרָה וְנַעֲלָה, דְּמָעוֹת כֹּה רַבּוֹת סָלְלוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ, וּכְשֶׁאֱמוּנָה בְּלִבֵּנוּ, נַכְרִיז: אֶחָד הוּא אֱלֹהֵינוּ].

גֶּלֶד אַחַר גֶּלֶד, מִתְקַלֵּף לוֹ הַבָּצָל,

(בָּסִיס לְמַתְכּוֹן יְרוּשַׁלְמִי עַתִּיק לְחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה).

וּבְכָל שִׁכְבָה מִתְקַלֶּפֶת גַּם נַפְשִׁי,

מִשְּׁכָבוֹת שֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּדְבְּקוּ בִּימֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהֶחְשִׁיכוּ אֶת הָאֹפֶק.

וְדִמְעָה נוֹטֶפֶת בְּזָוִית הָעַיִן, וּמְעַרְפֶּלֶת אֶת הַמַּבָּט,

כִּי קָשֶׁה לָצֵאת כָּךְ לְפֶתַע אֶל הָאוֹר,

שֶׁמְּבִיאָה הַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה.

בין קודש לנפש: פסיכולוגיה, יהדות, ומה שביניהם

שירה עברית-יהודית, מקורית

Tag / דמעות

קינת: ״חרבות ברזל״

קֶבֶס מַבְחִיל

תַּחֲנַת אוֹשְׁוִיץ

כָּל הַדְּמָעוֹת

מָחוֹל לַצַּדִּיקִים

סִפּוּרוֹ שֶׁל בַּרְרָן

בְּקֶבֶר רָחֵל

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְקַלֶּפֶת

בֵּין פְּסוּקֵי תְּהִלִּים