קינת: ״חרבות ברזל״

חֹר שָׁחֹר בַּלֵּב

חֹר שָׁחֹר בַּלֵּב
קוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמוֹ
בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְשָׁקֵט
אוֹר גָּדוֹל בַּלֵּב
זוֹרֵחַ כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים
בָּהִיר וְנוֹרָא כְּאַחַת
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ
וַיֹּאמֶר צֶלֶם אֱלֹקִים יְהִי אוֹר
וַיֹּאמֶר אוֹר חָדָשׁ אֲנִי מְבַקֵּשׁ
מֵחוֹרֵי לִבִּי.

יָבוֹאוּ הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹבִים

הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ
לַמַּאֲמִינִים הַיּוֹדְעִים לוֹמַר לָהּ דֹּם בְּעֵת מִלְחָמָה,
תָּאִיר גַּם הַלְּבָנָה לֵילוֹת קוֹדְרִים
לַעֲמוּסֵי בָּטֶן הַמְּבָרְכִים וּמִתְחַדְּשִׁים כְּמוֹתָהּ,
יָשִׁירוּ הָעֲשָׂבִים בְּמֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקִים
לַמִּתְפַּלְּלִים הַמִּצְטָרְפִים לְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים,
יִרְעֲמוּ תּוֹתְחֵי הַקְּרָב וּשְׁרִירִי הַקּוֹמַנְדּוֹ
בְּעוֹרְקֵי הַלּוֹמְדִים יָדַיִם לַקְּרָב וְאֶצְבְּעוֹת לַמִּלְחָמָה,
צוֹפִים בְּחָזוֹן תְּמוּנַת הַנִּצָּחוֹן
הַמִּתְחַנְּנִים לַחֲזוֹת בְּעֵינֵיהֶם בְּשִׁיבַת צִיּוֹן,
יָבוֹאוּ הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹבִים בְּלֵילוֹת אֹפֶל
לַגּוֹלִים הַיּוֹדְעִים כִּי הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים,
תָּנוּחַ בְּשַׁלְוַת גְּאֻלָּה הָאָרֶץ הָעֲיֵפָה
בְּרַגְלֵי אוֹתָם שֶׁנַּפְשָׁם צָמְאָה וּבְשָׂרָם כָּמַהּ בְּאֶרֶץ צִיָּה,
הֶאָרַת הָרָצוֹן וּמְנוּחַת נֶפֶשׁ הַבִּטָּחוֹן
תְּחוֹלֵל אַיָּלוֹת וְתַחֲשֹׂף יְעָרוֹת לִקְרַאת הַשּׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹ וְכֻלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד.

אַתְחַלְתָּא דִּגְאוּלָּה

כְּבָר שְׁתֵּי מֵאוֹת שֶׁהִיא מְדֻבֶּרֶת, אוֹתָהּ אַתְחַלְתָּא מִסְתּוֹרִית,
וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הֵחֵל בָּהּ, וְכֵיצַד נַגִּיעַ לְסוֹפָהּ,
מִן הַתְחָלָה לְלֹא סוֹף… הַתְחָלָה שֶׁהִתְיַשְּׁנָה.
וּבְאַתְחַלְתָּא דִּגְאוּלָּה עוֹלָם תּוֹרָנִי פּוֹרֵחַ, בְּהֵיכְלֵי יְשִׁיבוֹת,
אַנְשֵׁי אֱמוּנָה מְיַשְּׁבִים אֶרֶץ, בֵּין שְׁמָמוֹת וּפְרָעוֹת.
חֻרְבָּה נִבְנֵית, וּמָשִׁיחַ אָרֹךְ זַקָּן חוֹזֶה,
חוֹמָה וּמִגְדָּל, וַחֲסִידִים אוֹחֲזִים בְּמַגָּל,
מֵאָה שְׁעָרִים, וּמִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים,
מִדִּימוֹנָה לְרֹאשׁ פִּנָּה, יְהוּדִים שְׁמָמָה מְגָרְשִׁים,
מוֹכְרִים תֵּימָנִים, מַשְׁפִּילִים מִזְרָחִים, בְּהָדָתָּה נִלְחָמִים, לַהַיְטֵק שׁוֹעֲטִים,
שִׁיבַת צִיּוֹן, שׁוֹטְרִים עִבְרִיִּים, לְעוֹלָם לֹא עוֹד, כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ זֹאת מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד.
אַךְ מִיהוּ יְהוּדִי? וְשַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא? נִשּׂוּאִים חַד מִינִיִּים, וּבַצַּלַּחַת פֵּרוֹת יָם.
פְּרָעוֹת תרפ"ט, פְּרָעוֹת תשפ"א, פְּרָעוֹת תשפ"ד, מָסֹרֶת מֻשְׁלֶכֶת לָאַשְׁפָּה, מִסְתַּנְּנִים בְּכִבּוּשׁ שָׁקֵט, שִׁוְיוֹן בַּנֵּטֶל מְאַיֵּם לְמוֹטֵט, רֵפוֹרְמָה וְדֵמוֹקְרַטְיָה, טִשְׁטוּשׁ מִגְדָּרִי.
אַתְחַלְתָּא – נָשִׁים בְּטַנְק,
אַתְחַלְתָּא – גַּאֲוָה בַּפַּארְק,
אַתְחַלְתָּא – רַבָּנוּת מְפֹרֶקֶת,
אַתְחַלְתָּא – פְּרוֹגְרֵסִיבִים בַּכְּנֶסֶת,
אַתְחַלְתָּא – מִלְחֶמֶת קֹדֶשׁ שֶׁל שְׂמֹאל רָדִיקָלִי,
אַתְחַלְתָּא – אֲפִלּוּ כִּפּוּר אֵינוֹ קָדוֹשׁ עוֹד,
אוּלַי כָּךְ נִרְאֵית אַתְחַלְתָּא – לֵךְ תֵּדַע.
לְאָן מַמְשִׁיכִים, גַּרְעִין אִירָאנִי מְרַחֵף מֵעָלֵינוּ? נִרְאֶה שֶׁשָּׁכַחְנוּ מֵאַיִן בָּאנוּ, מְדִינַת כָּל אֶזְרָחֶיהָ מְחַפֶּשֶׁת מַשְׁמָעוּת, דֵּמוֹקְרַטְיָה מְקֻדֶּשֶׁת נִלְהֶבֶת מֵעַצְמָאוּת.
מַעֲצֶמֶת אָבוֹקָדוֹ, מְחַפֶּשֶׁת עַצְמָהּ בְּהֹדּוּ, מַעֲצֶמֶת סַיְבֶּר, עַם הַסֵּפֶר, מַעֲצֶמֶת הַיְטֵק, מַעֲצֶמֶת נֶשֶׁק, יוֹגָה בָּעֵמֶק, שַׁנְטִי בְּלִי חֵשֶׁק, פְּרִיחָה שֶׁל מִשְׁמֵשׁ וְשֶׁסֶק, אֲרוּחוֹת שִׁשִּׁי וְסוֹף שָׁבוּעַ, בְּלִי לִשְׁאֹל עַל מָה וּמַדּוּעַ.
מוּל שֹׁקֶת שְׁבוּרָה שֶׁל אַלְפֵי גְּוִיּוֹת, מוּל זַוְעַת שׁוֹאָה שֶׁחוֹזֶרֶת כְּמוֹ חֲלוֹם רַע, מוּל פִּלּוּג חֲסַר תַּכְלִית, מוּל רֹעַ אִסְלָאמִי מַצְמִית.
אַתְחַלְתָּא בְּלֹא קְדֻשְׁתָּא, אַתְחַלְתָּא מַלְיָא בְּבִיעֲתוּתָא, וּכְבֵיעֲתָא בְּכוּתְחָא הַוְיָא מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא, הֲלֹא דָּא כְּתִיבָא בִּדְבַר עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אֶרֶץ חֶמְדָּתָא דְּאִתְמַלְיָּא בְּאוֹרָיְתָא, מְיֲיחַלׇּא לִמְשִׁיחָא וְלִגְאוּלְתָּא שְׁלֶמְתָּא.
רַבְרְבִין עוֹבְדֵךְ, וְתַקִּיפִין, בִּדְבַר עִירִין קַדִּישִׁין, וּמָאן יֵמַר דְּיָדַעְנָא, וּמָאן יֵמַר דְּמַצִּינָן לְאַיְּתִי סִפְרָא וּלְמֶחֲזֵי, תַּעֲלוּמָה וְלֵית מָאן דְּיִקְרֵי לָהּ, סִטְרָא אֲחָרָא אוֹ עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא? בֵּין קוּדְשָׁא לְחֻלָּא וּבֵינַיְּהוּ מְחֹלָּא לְצַדִּיקַיָּא בְּאִתְכָּסְיָא.

(תַּרְגּוּם: הַתְחָלָה לְלֹא קְדֻשָּׁה, הַתְחָלָה מְלֵאָה בִּבְעָתָה, וּכְבֵיצָה בִּקְעָרָה זוֹ סֻגְיָה פְּשׁוּטָה, הֲלֹא הִיא כְּתוּבָה זֶה מִכְּבָר בְּדִבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין הַקָּדוֹשׁ. אֶרֶץ חֶמְדָּה שֶׁהִתְמַלְּאָה בְּתוֹרָה, מְיַחֶלֶת לַמָּשִׁיחַ וְלַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.
אַדִּירִים מַעֲשֶׂיךָ, וְכַבִּירִים, בִּדְבַר מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים. וּמִי יֹאמַר שֶׁנֵּדַע, וּמִי יֹאמַר שֶׁנּוּכַל לִפְתֹּחַ סֵפֶר וְלִרְאוֹת? תַּעֲלוּמָה וְאֵין מִי שֶׁיִּפְתְּרֶנָּה, הַצַּד הָאַחֵר אוֹ רַגְלֵי הַמָּשִׁיחַ? בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵינֵיהֶם מָחוֹל נִסְתָּר לַצַּדִּיקִם).

(תודה ל: מ.מ. ל: א. ול: י.א.א. על הסיוע בדיוק הכתיבה)

שְׂפַת תִּכְנוּת

כְּמוֹ פִילוֹסוֹף יְוָנִי מֻקָּף סְפָרוֹת הָאוֹרְגוֹת יְקוּם

כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָרוֹאֶה אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִצָּבוֹת בָּרָקִיעַ כְּעַמּוּדֵי תֶּמֶךְ נִצְחִיִּים

בִּשְׂפַת תִּכְנוּת אֲנִי מַקְלִיד מְצִיאוּת

מֵבִין לְפֶתַע כִּי הָלַכְתִּי שְׁבִי בְּדִמְדּוּמֵי זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה הַמְּעַרְפְּלוֹת טִבְעָהּ שֶׁל מְצִיאוּת אֲמִתִּית.

קוֹל הַתְּרוּעָה

לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ רָצִיתִי, לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְלִרְאוֹת גַּן עֵדֶן מִבְּלִי לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ,
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא כָּל כָּךְ מְסֻבָּךְ אוֹ קָשֶׁה
אֲבָל הֵבַנְתִּי שֶׁמַּלְאָכִים בּוֹכִים רַק עַל נֶעֱקָד הַמֻּנָּח עַל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, עַל הַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּחֵפֶץ לֵב.
לְשֵׁמַע קוֹל הַתְּרוּעָה שָׁלַחְתִּי נַפְשִׁי לְכִסֵּא הַכָּבוֹד בֶּאֱמוּנָה לְנִשְׁמַת חַיִּים
וּבַת קוֹל יָצְאָה וְהִכְרִיזָה "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".

מָחוֹל לַצַּדִּיקִים

לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה מָחוֹל לַצַּדִּיקִים,
אַךְ דִּמְעוֹת הַגָּלוּת כְּבָר הִרְטִיבוּ אֶת הַרְחָבָה כְּנַחַל שׁוֹטֵף,
וְשֶׁמָּא לְבַסּוֹף כֻּלָּנוּ נִמְעַד אֲבוּדִים, לְחֵיקוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

(לזכרו של מאיר תמרי שנרצח אתמול על קידוש ה׳)

"סוֹבֵב סוֹבֵב הָרוּחַ"

"סוֹבֵב סוֹבֵב הָרוּחַ"

אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

וְכָל אֶחָד נִתְפָּס בְּרוּחַ אַחֶרֶת, הַמִּתְיַשֶּׁבֶת עַל לִבּוֹ,

הַלּוֹחֶשֶׁת לְאָזְנוֹ.

וְהִנֵּה הוּא מוּכָן לָמוּת לְמַעֲנָהּ, עֲבוּר אוֹתָהּ בַּת מְאֻמֶּצֶת, מְסֻנְוָר עַד הָעֶצֶם, מִיֻּקְרָה וְאַהֲבָה שֶׁדָּבְקָה בּוֹ.

בִּרְמִיָּה שׁוֹלֶטֶת הִיא בְּתוֹדַעְתּוֹ, וּכְמִזְרָק מֻזְהָב דָּמוֹ מֻזֶּה עַל קִיר מִזְבְּחָהּ.

בְּעֵת מַבּוּל

גַּם בְּעֵת מַבּוּל,

הַהַשְׁגָּחָה שׁוֹלַחַת לְעֶזְרָתְךָ אֶת נֹחַ,

שֶׁיַּאֲכִיל בִּמְסִירוּת,

וְאֶת הַצֹּהַר שֶׁיָּאִיר אֶת הָאֲפֵלָה.

(אִם נִכְנַסְתָּ לַתֵּבָה בַּזְּמַן).

כִּי מָהֵם הַחַיִּים?
אִם לֹא רִגְעֵי זֹהַר,
הַמְּאִירִים אֶת הַחֲשֵׁכָה הַמִּסְתּוֹרִית שֶׁל הַקִּיּוּם,
בְּתִקְוָה מְפַתָּה.