פְּנַאי

פְּנַאי,

שֶׁל מָה?

בְּמֶרְחַב שֶׁל זְמַן,

חַיִּים בְּמִרְדָּף, בְּטֶרֶם יָבִיא הַמַּלְאָךְ הַשָּׁחֹר נְשִׁיקַת תַּרְדֶּמֶת.

וְלֹא תִּתְגַּעְגֵּעַ?

לְקִדּוּשָׁא רַבָּה, לַצִּיצִת הַמִּתְנַפְנֶפֶת, לְקֹדֶשׁ וָחֹל, וּשְׁטִּבְּלֲאך הוֹמִים.

גַּע בִּי, בַּקּוֹר הַיְרוּשַׁלְמִי,

קָפָאתִי לָרִיק, הִתְחַמַּמְתִּי בַּבֶּהָלָה,

וּפְנַאי לֹא הָיָה לִי,

לְהַבִּיט בְּעֵינֶיךָ, מִבַּעַד לַחֲרָכִים,

לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין עֲנָנִים.

כָּל הַקֹּר הַזֶּה, גַּם לַיְלָה אֶחָד מֻשְׁלָג,
חֹשֶׁךְ מֻקְדָּם, וְקוֹרוֹנָה שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת.
לֹבֶן שְׁקֵדִיּוֹת כּוֹבֵשׁ אַט אַט אֶת עִירִי,
מַזְכִּיר לַמִּתְבּוֹנְנִים שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה,
יָפָה כָּל כָּךְ…

בְּלַיְלָה יְרוּשַׁלְמִי קָפוּא,
זֵדוֹנִים חֲפֵצִים לְהַטְבִּיעֵנִי בִּמְעַרְבֹּלֶת פְּחָדִים סוֹעֶרֶת.
מֻקָּף מַלְאָכִים טוֹבִים, אֶת נַפְשִׁי לֹא יָדַעְתִּי.
פַּעֲמוֹנֵי קוֹלֵךְ קָרְאוּ בִּשְׁמִי מִמֶּרְחָק,
אֶת מְקוֹמִי שׁוּב מָצָאתִי.
בְּלֵב הַסְעָרָה יַחְדָּו עָמַדְנוּ עַל צוּר הָאַהֲבָה.
בַּבֹּקֶר צָפְתָה בָּנוּ הַשֶּׁמֶשׁ,
וְהֶחֱלִיטָה לִזְרֹחַ בְּחִיּוּךְ רָחָב.

חֲתוּלִים אֲבוּדִים נוֹהֲמִים בִּצְרִימָה,

בְּחֶשְׁכַת הַשְּׁחוֹר הַקַּר,

מָשָׁל הָיוּ לַהֲקַת אֲרָיוֹת בַּסָוָנָה.

וּלְעַצְמִי הִרְהַרְתִּי, אִם אָמְנָם לֹא בְּג'וּנְגֶל אַכְזָרִי וְקַטְלָנִי חַיִּים אֲנַחְנוּ.